האנשים שהדפיסו את המדינה: רוכבי האופניים של חצי הלילה

סיפורו של הדפס שמעון ענו ז"ל, שהפך את מקצוע הדפוס המשפחתי לחלק בלתי נפרד ממאבק המחתרות בדרך לעצמאות.
מאת: כתבנו לענייני היסטוריה ותולדות היישוב

בשעה שלוש לפנות בוקר, רחוב צ'לנוב בתל אביב של שנות ה-40 היה שומם לחלוטין. מר עמנואל ענו

האורות היחידים שבקעו מחלונות הבתים היו אלו של מערכת עיתון "המשקיף" ובית הדפוס "ספר". בפנים, הרעש היה מחריש אוזניים. מכונות הדפוס הגדולות עבדו בקצב מסחרר, פלטו גיליונות טריים שעליהם נכתבו המילים שיעצבו את דעת הקהל ביישוב העברי בבוקר שלמחרת.

בתוך המהומה הזו, ספוג בריח העופרת והדיו, עמד פועל דפוס צעיר ונמרץ – שמעון ענו. הוא לא היה עוד עובד; הוא היה חוליה בשרשרת דורות של משפחת דפסים מפוארת, שהחלה עוד עם סבו פנחס בירושלים של שנת 1930, ותמשיך לימים להקים את "דפוס עמנואל" המוכר. אך באותם לילות שלפני קום המדינה, עבודת הדפוס לא הייתה רק פרנסה – היא הייתה חזית מלחמתית לכל דבר.

אופניים בחשכה, פטרולים ברחובות
עבור השלטון המנדטורי הבריטי, עיתון "המשקיף" – ביטאונה הרשמי של התנועה הרוויזיוניסטית – היה סדין אדום. הבריטים ידעו היטב שבין דפי העיתון הרשמיים, ולעיתים על אותן המכונות ממש בשעות סודיות, מודפסים חומרים, כרוזים ומסרים שקשורים קשר הדוק למחתרות האצ"ל והלח"י. בית הדפוס ברחוב צ'לנוב היה תחת מעקב בלתי פוסק.

כשהסתיימה מלאכת ההדפסה, לפנות בוקר, היה שמעון ענו עולה על אופניו ומתחיל את הדרך הארוכה והמסוכנת חזרה לביתו בשכונת התקווה. באותם ימים, שכונת התקווה הייתה שכונת ספר מרוחקת, והדרך אליה עברה ברחובות חשוכים וחשופים לפטרולים בריטיים.

רוכב אופניים בודד בשעות כאלה היה חשוד מיידי. לא פעם ולא פעמיים נשמעה הקריאה הקשוחה באנגלית: "עצור!". שמעון היה מעוכב לצד המדרכה, מוקף בחיילים בריטים חמושים, שעשו עליו חיפוש קפדני.

הם חיפשו כרוזים חתרניים, "אסימונים" של המחתרת או כל הוכחה לקשר עם הלוחמים הלאומיים. הידיים המוכתמות בדיו שחור שאינו יורד, סמל המקצוע של משפחת ענו, היו עדות אילמת ללילה הארוך שעבר, אך בתושייה ובקור רוח הוא הצליח בכל פעם לחזור הביתה בשלום.

## הדיו שכתב את ההיסטוריה
ההיסטוריה הרשמית נוטה לזכור את הנואמים הגדולים, את כותבי המאמרים ואת מפקדי המחתרות. אך ללא האנשים שהפעילו את המכונות, ללא פועלי הדפוס שסיכנו את חירותם מדי לילה, הקול העברי לא היה נשמע.

משפחת ענו, שהמשיכה את דרכה בעולם הדפוס והקימה אימפריה משפחתית שעוברת מדור לדור עד נכדיו של שמעון כיום, נושאת עימה בגאווה את המורשת הזו. דפוס עמנואל ושושלת הדפסים המשפחתית אינם רק עסק – הם עדות חיה לימים שבהם הדפסת מילה עברית דרשה אומץ לב, אופניים, ונשמה של לוחם.

שמעון ענו ז"ל ופועלי הדפוס של אותה תקופה היו הגיבורים השקופים של המדינה שבדרך. הם אלו שנתנו למחתרת וליישוב את הכלי החזק ביותר שלהם: המילה הכתובה.